איראן היא מדינה עתיקה – הנהנית ממאות שנים של אחיזה רציפה בטריטוריה אדירת ממדים (היא החמישית בגודלה באסיה, שם היא ניצבת אחרי סין, הודו, קזחסטן וערב הסעודית) ובעלת אוכלוסייה גדולה מאד, של כ-70 מליון נפש. אין זו מדינה ערבית: רוב התושבים בה הם פרסים. מימי הביניים ועד ימינו אנו רוחשים האיראנים, לעתים רק בלבם, בוז כלפי בני הגזע הערבי.
ייחוד נוסף לאיראן ביחס לשכנותיה הוא היותה – מאז המהפכה שהוביל איתאללה רוח אללה מוסאוי ח'מיני בשנת 1979 – תיאוקרטיה שיעית המתקיימת בין מדינות סוניות בעלות משטרים חילוניים במהותם (גם ערב הסעודית, בה החוק המוסלמי הוא החוקה, היא מונרכיה מבחינת המשטר).
פירוש המלה שיעה הוא סיעה, פלג. הכוונה היא לסיעתו של עלי בן אבי טאלב, בן דודו וחתנו של נביא האסלאם, מוחמד בן עבד אללה (632-570). השיעים מהווים כעשרים אחוז מסך כל המוסלמים בעולם ומייצגים קו עצמאי וייחודי באסלאם. הזרם המרכזי בעולם המוסלמי הוא האסלאם הסוני. השיעים טוענים כי עלי היה אמור לרשת את מוחמד, אך נעשה לו ולבניו עוול והם לא מימשו את זכות זו ובמקומם בני עוולה ירשו את מוחמד.
דיכוי זה, כך מאמינים השיעים, יסתיים כאשר יגיע המַהְדִי, שהוא המשיח לפי התפיסה השיעית, שנלקח על ידי האל במאה התשיעית ועתיד לחזור. דיכוי זה הוא הסיבה לקרע ולאיבה העצומה הקיימת בין הסונים לשִיעַים.
בנו של עלי, חוסין, נהרג על ידי בני העוולה מוות הירואי במקום שנקרא כרבלא. טבח כרבלא הוא האירוע המעצב והמכונן של השיעה. מאז ועד היום היא מפלגה פוליטית, דתית ולוחמת. מאז, בכל שנה מציינים השיעים את יום הרצחו של חוסין. ביום זה הם מקללים את רוצחיו בטקסיות, מגלחים את ראשם ומכים את עצמם עד זוב דם באמצעות חרבות, סכינים ושרשראות לזכר ייסוריו של חוסין, בטקס הנקרא תַעְזִיַה (מילולית: ניחומים). התעזיה היא מעין שחזור של קרב כרבלא, הוִיַה דֶה-לַה רוֹסַה של חוסין בן עלי. האני מאמין של השיעי הוא "כל יום הוא יום אלעאשורא וכל העולם הוא כרבלא." כרבלא היא הבירה הרוחנית של השיעה, וכיום היא מרכז פעילות אנטי-סונית אלימה.
הדי קרב כרבלא הדהדו ועודם מהדהדים בראשו של השיעי. הלוחמנות שהפגין חוסין בקרב כרבלא משמשת כמודל לחיקוי עבור השיעים ומשלהבת את יצריהם בעת שמנהיגיהם מזכירים את מאורע זה. כאשר גייס ח'מיני תמיכה למהפכה באיראן ולמלחמת איראן-עיראק העכובה מדם, הוא עשה שימוש במות הקדושים של חוסין וכך הצליח לשלהב את ההמונים. אלפי נערים יצאו לשדה הקרב בקריאות "כרבלא נוספת מחכה לנו!".
אותם נערים צעדו חיל חלוץ לפני הצבא האיראני בשדות המוקשים בגבול איראן-עיראק, על מנת לנטרל ולפלס את השטח בגופם עבור החיילים האיראניים, כשהם מצוידים עוד מביתם בתכריכים, שיעידו על נכונותם לחרף נפשם אל מול האויב, כפי שעשה 'אדון השהידים', חוסין בן עלי.
ואכן, במלחמת איראן-עיראק (1988-1980), חרף כחצי מיליון הרוגים שספגו האיראנים, כמיליון פצועים ונזק כלכלי שנאמד באלף מיליארד דולרים, לא חדלו הם מהמלחמה. אמונתם בצדקת דרכם וההליכה בדרכי חוסין הניעה אותם. רק חשש מוחשי מנפילת המשטר האסלאמי-שיעי, הביא את האיראנים לקבל את הפסקת האש.
במרץ 2007, ארגוני טרור סונים בבגדד תקפו אוטובוסים שחזרו מכרבלא. כ-150 עולי רגל נהרגו. עם זאת, הדבר לא צמצם את מספר העולים לרגל, אלא אדרבא, הגדיל אותו. השיעים חיפשו דרכים עקיפות לכרבלא, שבהן אין לסונים שליטה וחירפו נפשם למען עליה לקברו של חוסין כאשר לנגד עיניהם הקרבתו העילאית של 'אדון השהידים'.
בנאומיו, מעיד על עצמו חסן נצראללה כי הוא ממשיך החוסַיְנִיַה, דרכו של חוסין, 'אדון השהידים'. לא רק קרב כרבלא ודמותו של חוסין, 'אדון השהידים' עומדת לנגד עיניהם של השיעים, אלא גם דמות אביו, עלי בן אבי טאלב, אבי השיעה. בעת מלחמת לבנון השניה, ירו אנשי חזבאללה, ארגון טרור מוסלמי-שיעי, רקטות מדגם פג'ר שאותם קיבלו הם מאיראן. אנשי חזבאללה העניקו לרקטות את השם 'ח'יבר 1', זכר לקרב שבו לחם עלי בן אבי טאלב כנגד היהודים והרג רבים מהם.
מאז המהפכה האסלאמית ב-1979, השיעים, שלאורך מאות בשנים היו נדכאים, הרימו את ראשם והם תובעים את עלבונם. איראן המהפכנית הציבה את שרידות המשטר וקידומם של ערכי המהפכה האסלאמית בראש מעייניה, ודחקה את האינטרסים של מדינת הלאום. היא גייסה את משאבי המדינה לקידום יעדיה האידיאולוגיים. היא נושאת בגאון את דגל השיעה ואף הקימה שני משרדים ממשלתיים, משרד 'משמרות המהפכה' והמשרד לענייני מודיעין, שכל מטרתם היא ייצוא ערכי המהפכה אל העולם המוסלמי. איראן נלחמת בסעודיה, כור מחצבתו של האסלאם הסוני, ובמצרים על ההגמוניה הדתית והפוליטית בעולם האסלאמי.
איראן היא המדינה היחידה במזרח התיכון שהיא גם עתירת כוח אדם מיומן וגם עשירה במשאבי ועתודות נפט. כפועל יוצא מזה, היא פיתחה עצמאות כלכלית במידה נרחבת והדבר גרם לאיתאללות לחוש כי הם יכולים להתייחס לביטול כלפי המערב ודרישותיו וכי הגיעה העת לזרז את בוא הגאולה ואת "שיבת המַהְדִי", הלא הוא האמאם השנים עשר. איראן מלאת הבטחון העצמי שולחת את גרורותיה לכל עבר.
בין איראן לסוריה (הסונית בעיקרה) מתקיימים קשרים אדוקים ונשיאי שתי המדינות מבקרים זה את זה ומשמיעים הצהרות אנטי-מערביות ואנטי-ציוניות ללא רתיעה. גם ברחוב העיראקי ניכרת הנוכחות האיראנית. על אף הריחוק הגיאוגרפי הקיים בין מדינת ישראל למדינה השיעית, דאגה איראן לשלוח את גרורותיה אל גבולות ארצנו. בצפון, היא תומכת בארגון חזבאללה השיעי תמיכה דתית, כלכלית וצבאית. יעידו על כך אוניות הנשק שנתפסו על ידי צה"ל בשנים האחרונות בדרכן ללבנון וכן, גופותיהם של אנשי 'משמרות המהפכה' שנמצאו במהלך מלחמת לבנון השניה.
על אף הסכסוך עקוב הדם הקיים בין השיעים לסונים, אימצה איראן השיעית את גישת 'האויב של אויבי הוא ידידי' ולכן היא תומכת גם בארגון הטרור חמא"ס (חַרַכַּת אַלְמֻקַאוַמַה אַלְאִסְלַאמִיַה. בעברית: תנועת ההתנגדות האסלאמית). חמא"ס הוא ארגון טרור סוני מובהק ותעיד על כך אמנת הארגון. בנוסף, תומכת איראן בארגון הג'האד האסלאמי.
"האם אחמדינז'אד ישתמש בפצצת האטום?" על כך קשה להשיב, אך יש בהחלט להתייחס ברצינות לכל הצהרותיו של הממשל היושב בטהראן. כפי שראינו, השיעים אינם נרתעים מנחיתות מספרתית וטכנולוגית וגם כאשר הכף נוטה לרעתם, הם ממשיכים להאמין בצדקת דרכם ולהלחם למענה כל עוד נשמה באפם. יהא המחיר אשר יהא, בכוונת ההנהגה השיעית להגשים את שאיפותיה ומחיר כבד אינו מרתיע אותה.