ברגעים הכי קשים, כשכבר אי אפשר יותר, כשמרגישים שכבר נתנו את הכול, ואנחנו מתחילים להיחלש, הכוח להמשיך כבר לא תלוי בכושר גופני שלנו או במסת השריר; הכוח להמשיך נשאב מהאנרגיות הנפשיות שאיתן באנו.
מתעשתים, עוצרים למאית שנייה, ומתעוררים. מניחים את היד על החבר, ומתחילים לדחוף, לעזור, מגלים שיש בנו עוד הרבה, ושלמעשה רק התחלנו, פתאום אנחנו מגלים מנועים בוערים שמטיסים אותנו קדימה.
החוויה הזאת נשארת לא רק כזיכרון מהמסעות, היא הופכת להיות כלל בחיים. כשקשה – אז דוחפים!