אם תשאל צעיר מצרי, ירדני או סורי מה הוא יודע על 'מלחמת ששת הימים', הוא יבהה בך במבט נבוך. מדינות ערב, היו פשוט חייבות לכנות את המלחמה בשֵם חדש, שם שלא יחשוף את חרפת ההפסד הצורב…
מלחמת ששת הימים התרחשה במהלך ששה ימים בחודש יוני 1967, בין ישראל לבין כל שכנותיה: מצרים, ירדן, סוריה ולבנון, שנעזרו במדינות ערביות נוספות: עיראק, ערב-הסעודית, סודאן, תוניסיה, מרוקו ואלג'יריה.
הסיבות לפרוץ המלחמה היו נעוצות במעשי מצרים ושותפותיה, שגירשו את כוח האו"ם שהוצב בסיני, המצרים חסמו פעם נוספת את מצרי טיראן לשיט ישראלי והכפיפו לפיקוד מצרי את צבאות סוריה וירדן. חילות משלוח עיראקים וסעודים הצטרפו, ונוצר איום בביתור מדינת ישראל על ידי תקיפת בטנה הרכה.
אם חשבתם ששישה ימים הם זמן קצר להכרעת מלחמה, האמת היא שהמלחמה הוכרעה כבר בשעותיה הראשונות. ב-5 ביוני 1967 בשעה 7:45 בבוקר המריאו מטוסי חיל האוויר מבסיסיהם והנחיתו מכה אדירה על חילות האוויר של המדינות הסובבות. מטוסים רבים הושמדו על הקרקע והמסלולים נהרסו.
לאחר שהמתקפה היבשתית החלה, ישראל העדיפה לא לפתוח חזית נוספת עם ירדן, והעבירה אליה מסרים מרגיעים. אך המלך חוסיין העדיף להקשיב למסרים שזרמו מכיוונו של המטכ"ל המצרי בהתפארותו ב"ניצחונות המזהירים" שלהם, באומרו שכדאי לו "למהר להצטרף לחלוקת השלל". בהמשך גם סוריה הצטרפה למערכה.
אלא שהכול הסתיים תוך שישה ימים בניצחון מדהים של מדינת ישראל שכבשה שטחים נרחבים בסיני, רצועת עזה, רמת הגולן, יהודה ושומרון ומזרח ירושלים. השיא היה שחרור הר הבית והכותל המערבי. השטח הכולל שנכבש היה גדול פי שלושה משטחה של מדינת ישראל לפני המלחמה. המורל הלאומי בארץ ובקרב יהודי התפוצות הרקיע שחקים, הניצחון המזהיר רומם את הגאווה הלאומית. שוב התברר – כשעם ישראל בטוח בעצמו ונוטל את היוזמה לידיו, רק השמים הם הגבול.