יש סיטואציות מוכרות שחוזרות על עצמן שוב ושוב. 20-30 שנה לפני שנורו קסאמים על שדרות, נורו קטיושות על יישובי הצפון. בתחילת שנות ה-80' כל דרום-מזרח לבנון נשלט בידי ארגוני מחבלים. האזור כונה בשם "פתחלנד" על שם ארגון הפתח ברשות יאסר ערפאת ששלט שם. עוד לפני ש'חיזבאללה' הוקם, ארגוני הטרור הפכו את חייהם של ילדים רבים בצפון לסיוט, חיים שלמים בתוך מקלט.
לאחר נסיון ההתנקשות הכושל בשגריר ישראל באנגליה, ישראל הגיבה בתקיפת יעדי מחבלים דבר שגרר ירי קטיושות מסיבי על יישובי הצפון. צה"ל קיבל הנחיה להתחיל לפעול בשטח לבנון כדי להוציא את כל הישוביי הצפון, מטווח האש של המחבלים. ההצלחה היתה מהירה, תוך שבועיים כבר לא שוגרו קטיושות, צה"ל הצליח לכתר את בירות ולדחוק את המחבלים לפינה עד שהם נאלצו להתפנות לטוניס בשיירה של מובסים. המלחמה אמנם לא נגמרה בשלב הזה ועוד הסתבכה, אבל המטרה הראשונית הושגה.
לאחר שבפעם הראשונה מטרת האויב היתה לפגוע באזרחים ולא רק בחיילים, צה"ל השיב מלחמה שערה והוכיח לעולם שגם העורף חשוב עבורו. השנים האחרונות רק מוכיחות שאנחנו לא שוכחים את זה.