יום הכיפורים… בתי הכנסת מלאים מתפללים, שקט ושלווה אופפים את הארץ כולה. אלו רגעים יקרים של חשבון נפש פנימי, וכמיהה לשנה טובה יותר הממלאת את הלבבות.

דממה.

מי יעז להפר את קדושת היום החשוב ביותר בשנה?!
ולפתע יללת צופרים אכזרית קורעת את האוויר. בשעה 13:55 בצהריים פרצה מתקפה קטלנית ומתואמת היטב בשתי חזיתות במקביל. סוריה ומצרים, בסיוע חילות משלוח מלוב, ירדן, עיראק, מרוקו ובגיבוי המעצמה הסובייטית,יצאו יחדיו לקרב. הם ידעו לנצל היטב את האופוריה שהשאירה אחריה מלחמת ששת הימים, ומצאו את מדינת ישראל לא מוכנה למלחמה נוספת.
הקרבות היו קשים ועקובים מדם. בימים הראשונים לא היה ברור גורל המערכה. שר הביטחון דאזדיבר בחשש על "חורבן בית שלישי". ספגנו אבידות כבדות ביבשה ובאוויר, התחמושת אזלה, וכוחות האויב לטשו עיניים אל ליבה של מדינת ישראל. אלא שאחרי השלב הראשון בו כוחות צה"ל התמקדו במגננה ובבלימה, הגיע שלב מתקפת הנגד.
למרות נקודת הפתיחה הקשה כל-כך, הצליחו הלוחמים באומץ ובחירוף נפש לשנות את מגמת המלחמה ותוך שבועיים וחצי של קרבות קשים ועקובים מדם, נהדפו כוחות האויב וכוחות צה"ל הגיעו לעומק של 35 ק"מ מדמשק ו-101 ק"מ מקהיר.
2,656 הרוגים היוו מחיר הדמים כבד ששילמה מדינת ישראל. ועדת אגרנט שהוקמה לאחר המלחמה, ניסתה לפענח את הסיבות שהובילו לתדהמה האיומה של תחילת המלחמה. אך דווקא בגלל שמלחמת יום הכיפורים נחשבת לקשה שבמלחמות ישראל, הניצחון שהושג בסופה גדול כל כך. הוכחנו שגם ממתקפת פתע שהוכנה בדקדקנות בשתי זירות במקביל, עם סיוע מהמעצמה הסובייטית וכוחות תגבור ממדינות ערב, מדינת ישראל מתעשתת ויוצאת כשידה על העליונה.