לפני הכרזת המדינה שאל דוד בן-גוריון את הרמטכ"ל דאז, רב אלוף יעקב דורי, 'אם תפרוץ מלחמה, מהם הסיכויים שלנו לנצח'?, התשובה של הרמטכ"ל הייתה: "50% ניצחון, 50% הפסד". כל ההיסטוריונים הצבאיים מסכימים בדבר אחד: הרמטכ"ל יעקב דורי, היה נורא אופטימי…
מה הסיכוי של היישוב היהודי הקטן, שעוד לא התחיל להתאושש מהשואה הנאצית, ללא צבא מיומן וכמעט ללא נשק, לעמוד כנגד מכונת המלחמה המשומנת של כל צבאות ערב?
יום למחרת ההכרזה, החלה הפלישה. היישוב היהודי הקטן הותקף מחמש חזיתות בו זמנית, ונאלץ להלחם בחזית נוספת מול ערביי ישראל.
ההגנה, האצ"ל והלח"י התאחדו והתמזגו ל"צבא הגנה לישראל", צה"ל עמד בפני אחד האתגרים הקשים ביותר שצבא התמודד מולם מאז ומעולם.
עשרה חודשים ארכו הקרבות. מעטים מול רבים, עם נשק דל ומעט מטוסים. חלק מהמטוסים, זה עתה הורדו מפורקים מן האוניות, וכבר נבנו והוטסו. מדינת ישראל הצעירה, הצליחה להדוף את אויביה. מלחמת העצמאות הסתיימה בניצחונו של צה"ל, שהדף את חמשת צבאות ערב, תוך כדי מעשי גבורה מדהימים ומסירות נפש של חיילים ואזרחים רבים. עם זאת, מחיר הדמים ששילם היישוב היהודי היה כבד מאוד, כ-6,000 הרוגים מקרב האוכלוסייה האזרחית והצבאית נהרגו במהלך המלחמה. ירושלים שבין החומות נותרה בידי הליגיון הירדני (וגם את גוש עציון, כפר דרום ברצועת עזה ומספר יישובים נוספים לא הצלחנו לשחרר). אך לצד זה שטחה של מדינת ישראל התרחב הרבה מעבר למה שנקבע ב"תוכנית החלוקה", ומעל לכול – קיומה הַפִּלְאִי של מדינת ישראל הפך לעובדה מוגמרת. כמו שאמר בן-גוריון: "בארץ ישראל, מי שאיננו מאמין בניסים איננו מציאותי".