6 ביוני 1967
דפיקות נשמעו על דלתה של מִפקדת סיירת הצנחנים בירושלים, לחדר נכנס אדם שחזיק בידו שק, "התייצבתי", הוא אמר, "איפה אפשר לעזור"?
לא היה צורך להציג אותו לנוכחים, מאיר הר-ציון!
הלוחם, ממקימי יחידה 101 וחטיבת הצנחנים שהוגדר פצוע ב80% מגופו ופרש משירות פעיל. מה הוא עושה כאן?
מאיר החזיק בידו שק, בשק היו רימוני יד, "זה הנשק היחידי שאני מסוגל לתפעל התנצל…"
אבל רגע; "אתה הרי משוחרר… אתה בעצם לא אמור להיות כאן… אתה גם פצוע"!
ניסה לעכב אותו אחד הנוכחים.
"עזוב שטויות, לאן הולכים?" קטע אותו הר-ציון, אחר כך הוסיף: "הבנתי שקורה משהו גדול, לא יכולתי להישאר בבית, אתה לא מבין כמה זה קשה לעמוד מהצד, לא לקחת חלק".
עוד באותו הערב הוא יצא עם כוח לוחמים בדרך לעיר העתיקה, כשהוא מוביל אותם בין סבך הסמטאות בניווט מדויק ומהיר. לפתע נפתחה אש מחלון גבוה… חפו עלי! קרא הר-ציון ונעלם בין הבתים, חלפו מספר שניות במתח אדיר, ואז נשמע פיצוץ רימון והירי פסק. הכוח הגיע ליעד וביצע את משימתו בהצלחה.
מאיר הר-ציון המשיך להוביל כוחות, ולקחת חלק פעיל וחשוב בכל ימי הלחימה בירושלים. לאחר שחרור העיר העתיקה, עלה לרמת הגולן וסייע בפינוי פצועים והובלת כוחות.

אל תחכה שיקראו לך, זקוקים לך, עכשיו.