ארבעה ימים ושלשה לילות של לחימה. לחימה עיקשת, ללא מנוחה, ללא הפוגה עד לבלימה ולהסתערות…
מלחמת יום הכיפורים תפסה את מדינת ישראל בכלל ואת צה"ל בפרט לא מוכנים מספיק, בחזית הצפונית של המלחמה, כוחות צה"ל לחמו בצבא סוריה על כל השטח של רמת הגולן. הסורים תקפו את צה"ל גם מצפון רמת הגולן וגם מדרומה. בפרוץ המלחמה, צה"ל החזיק ברמת הגולן כוחות ספורים בלבד. במצב הזה, כוח קטן, רובו מגדוד 77, מוצא את עצמו עומד לבד מול כוחות סורים עדיפים בהרבה, כשעליו מוטלת המשימה הכבדה לבלום את התקדמות הסורים. חיילים שהשתתפו בקרבות האלו סיפרו: "הרגשנו שלפנינו סוריה ומאחורינו תל אביב", "אם אנחנו לא נעצור אותם לא יהיה מי שיעצור אותם".
הסורים תקפו ב14:00 בצהריים עם כ450 טנקים, כוחות חיל רגלים ואש ארטילרית מטורפת שלא הרפתה. מולם ניצבו כ100 טנקים ישראליים עם חיפוי דליל מאוד של ארטילריה וכמעט ללא סיוע אווירי. כוחות הגדוד בפיקודו של סא"ל אביגדור קהלני הצליחו לתפוס שטחים ששלטו על העמק ממנו הגיעה ההתקפה הסורית, החיילים מספרים: "לא היה זמן לנשום, פשוט ירינו וירינו", "הרגשתי שכל המדינה נמצאת מאחורי ושצה"ל זה אני, החברים והטנק שלנו".
הסיטואציה הייתה של עמק שלם מלא טנקים ששועטים לכיוון מדינת ישראל, ומולם כוח קטן שסובל מאבידות, מחוסר בתחמושת, מטנקים שהולכים ומתמעטים ומעייפות שהולכת וגוברת. הקרב ארך ארבעה ימים ושלשה לילות, ובלילות כשהתקפות השריון היו שוככות, היו מתבצעות התקפות קומנדו סוריות ברגל או בסיוע מסוקים. כוחותינו לא נחו לרגע, ולא נראה שהמערכה עומדת בפני סיום.
בבוקר היום הרביעי כשכבר היה נראה שהקרב הוכרע, חלק מהטנקים ירדו אחורה מהעמדות שלהם, לשם תדלוק ומילוי תחמושת, כשלפתע נשמעו זעקות ברשת הקשר: "כולם לעמדות, הם עוברים אותנו! הם עוברים אותנו!". כוח סורי חדש, רענן, מצויד ב150 טנקים חדישים ניצל את חוסר העירנות הזמנית ואת תוואי השטח והצליח להגיע לטווח קצר מעמדותינו, מולו ניצבו כ14 טנקים מצולקים, פגועים ועייפים. כוחותינו נציבו מצד אחד של הגבעה וכוחות סוריה מצידה השני. במידה וצבא סוריה תופס את הגבעה, מדובר בסופו של הקרב, מכאן ועד הירדן הדרך פתוחה… אימה אחזה בלוחמים, "יכולנו לראות את הפנים של הסורים".
"כל הכלים קדימה לעבר העמדות" נשמע קולו הבטוח של המג"ד קהלני, אף אחד לא זז, הפחד מקפיא, משתק… 2 טנקים מסתובבים ומתחילים לסגת… ואז נותן קהלני פקודה לנהג הטנק שלו "סע קדימה!" ובדהרה פורץ לבדו לעבר קו העמדות, תוך כדי נסיעה הוא זועק בקשר: "תראו את הסורים, איך הם לא מפחדים, איך הם מסתערים…".
הקפאון נשבר, כל הגדוד יוצא להסתערות, לחימה מטורפת בטווחים קצרים, אין זמן לכוון, יורים ויורים, כשלאט לאט הסורים מוכרעים. אחר קרב קשה ומר הצליחו לבסוף כוחות גדוד 77 להתייצב ולכבוש את הגבעה.
בסוף הקרב, מפקד האוגדה אמר בקשר: "הצלתם את המדינה, קהלני אתה גיבור ישראל".