בינת ג'בל באמצע מלחמת לבנון השניה, וכוח צה"ל מתרכז ברחוב ממתין לפקודה. רועי קליין הסמג"ד הורה "להיכנס לתוך הבתים". עמיחי המפקד ושאר הלוחמים החלו לפרוץ את הדלת, אך הדלת החלודה סירבה להיפתח, צרור יריות נשמע וג'ינג'י המקלען צעק: "זיהיתי מחבל! בלי קסדה, מעבר לחומה". רועי קליין פקד על עמיחי לצאת לאיגוף מאחורי הבית.
עמיחי הוביל את מחלקתו באיגוף, כאשר עברו בתוך מטע זיתים הם חטפו מכת אש מטורפת, מחבלים שהסתתרו בשטח שולט ומוגן ירו בכל מי שהיה חשוף תוך כדי שהם זורקים רימונים. מספר לוחמים נפצעו מיד, ביניהם גם עמיחי, "נתקלנו!" הוא דיווח בקשר. רועי קליין הורה למחלקה נוספת לבוא איתו ודהר קדימה, הוא הגיע למקום ההיתקלות, מיקם חיפויים וחילק פקודות כשהוא מסייע בעצמו להעמיס את עמיחי על אלונקה.
לפתע זינק רועי על האדמה וזעק:
"שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד"
נשמע פיצוץ,
"הוא קפץ על הרימון" צעק מישהו…
התברר שרימון נזרק מעבר לחומה שהיתה בקרבת מקום, רועי קליין הבחין ברימון ובלי להסס הגן בגופו על חיילו.

אחרי הלוויה התגודדו חברים וניסו לעכל, "תמיד הוא חשב קודם כל על אחרים: על החברים, על החיילים שלו על הצבא, על המדינה" אמרו.
על מעשהו קיבל רס"ן רועי קליין את עיטור העוז.