אנחנו זוכרים את כל אותם שהלכו ונפלו בקרב. איזה זיכרון זה?
יש זיכרון שממלא אותנו ייאוש, מרוקן אותנו מכוחות, מציף אותנו בעצב ותוגה על החידלון ועל מה שנגמר ולא יהיה עוד.
לעומת זיכרון כזה, יש זיכרון שממלא אותנו כוחות, כי הוא עוסק במה שהיה טוב, במה שהיה גדול. הזיכרון הזה מדבר על הדרך בה האנשים הלכו, הוא עוסק בדרך בה האמינו ההולכים, הוא מדבר על העשייה שלהם. הוא לא מתבוסס בחסר ובשלילה, אלא הוא זוכר את החיוב.
ביום הזיכרון אנחנו מתמלאים כוחות, כי זהו יום שבו אנחנו נפגשים בכל העוצמות של אותם שנפלו. אנו מלאי צער, על שלא זכו להיות איתנו, מלאי צער כי אנחנו יודעים שאם היו נשארים איתנו עוד היינו מגיעים הרבה יותר רחוק, אבל אנחנו יוצאים מחוזקים מהמורשת שהנחילו לנו, מהכבוד להיזכר בהם.